תמ"ש 3340/03

תקציר

פסק דין זה בא בעקבות תביעה שהגישה אישה גרושה נגד בעלה לשעבר שנתיים לאחר גירושיהם בבית הדין השרעי. התובעת מבקשת לקבל את זכויותיה הכספיות והרכושיות הנגזרות מהנישואין. בני הזוג, בני העדה המוסלמית, התגוררו בדירה שנבנתה מעל בית אביו של הנאשם. נולדו להם שני ילדים משותפים והם נפרדו בשנת 1996, והתגרשו בשנת 2001. האישה טוענת למחצית מהדירה המורחבת, בניין בן שלוש קומות שנבנה לכאורה במהלך הנישואים, מכונית פיג'ו, כספים שונים לרבות אלה שהוברחו לכאורה על ידי הנתבע, מטלטלין והשבת הכספים שתרמה למשק הבית. היא מסתמכת על מספר חוקים, בהם חוק יחסי ממון והחוק האיסלאמי. מנגד, הנתבע מכחיש את תרומתו של התובע וטוען כי הדירה נבנתה על ידי אביו לפני הנישואין. הוא גם מכחיש בעלות על כל נכס אחר. על בית המשפט לקבוע את משטר הרכוש החל ואת הראיות העובדתיות לחלוקת הרכוש. נפסק כי חוק יחסי ממון חל, והדין המוסלמי אינו חל במקביל בבית המשפט לענייני משפחה. מועדי הנישואין והגירושין נקבעים כתקופה לחישוב יתרת המשאבים. בית המשפט פוסק כי בית המגורים נבנה לפני הנישואין ואינו נתון לחלוקה, ודוחה את טענות התובעת לבעלות. באשר למבנה מסחרי נטען, בית המשפט אינו מוצא כל ראיה לבעלותו או לתועלתו של הנתבע ממנו ודוחה את התביעה. מכונית פיג'ו נתפסה לכיסוי חובות משותפים ואינה כפופה לחלוקה. גם טענת התובע בדבר הסתרת כספים של הנתבע בסך 300,000 ₪ נדחית מחוסר ראיות. עם זאת, בית המשפט מקבל את התביעה בגין מטלטלין ומורה לאפשר לתובעת להוציא את כל הפריטים השייכים לה מבית המגורים המשותף הקודם. גם התביעה לאיזון זכויות כספיות, לרבות זכויות ממקומות עבודה, מתקבלת, ומומחה מטעם בית המשפט יבחן זכויות אלה. פסק הדין ניתן לטובת התובעת בחלקה ומורה על חלוקת הזכויות הכספיות, המטלטלין והזכויות ממקומות העבודה, תוך דחיית תביעותיה לבעלות במקרקעין והשבת כספי שכר. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות.