ת"צ 48841-06-18

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור הנוגע להסכמי עבודה והפרשות לפנסיה, תוך התמקדות בתחולתם של צווי הרחבה המשפיעים על ענף הביטוח. בתחילה בחן בית המשפט את ההקשר ההיסטורי של הסכמים וצווי הרחבה שונים משנת 1972 עד 1988, וציין כי ההסכם משנת 1983 החריג את ענף הביטוח מהכיסוי. החרגה זו נקבעה כדי לשלול את תחולתו של צו ההארכה על אותו ענף, תוך התיישרות עם העיקרון לפיו צווי הארכה אינם יכולים להתרחב מעבר להסכם המקור שלהם. לעומת זאת, הערעור בעניין ההפרשות לפנסיה התקבל בחלקו בגין דמי חגים, חופשה שנתית ודמי מחלה, שכן החובות הוכרו על פי החוקים הקיימים. בית הדין מצא כי החל ממאי 2011 המעסיקים עמדו בהפרשות לפנסיה לדמי חגים, אך היו ראיות לאי עמידה קודמת. בהתאם לכך, התביעה בדבר הפרשות לפנסיה מלפני שנת 2011 יכולה להתנהל כתובענה ייצוגית. לגבי חופשה שנתית ודמי מחלה, התביעה תהיה גם תביעה ייצוגית, בהתחשב בהפרות השיטתיות של המעסיק למרות השונות בין העובדים. באשר להכללת עמלות מכירה בחישוב דמי חגים וגמול שעות נוספות, ביקש בית המשפט תשומות נוספות מהיועץ המשפטי לממשלה, מתוך הכרה במורכבותן ובהשפעתן הרחבה יותר של סוגיות אלה. תחולת הערעור על צווי הארכה נדחתה, אך הטענות הנוגעות להפרשות לפנסיה התקבלו כתובענות ייצוגיות, המחייבות בחינה נוספת של גמול שעות נוספות ומועדי תשלום. הוצאות המשפט ייקבעו בפסק דין משלים.