ת"א 54864-01-11

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד מדינת ישראל וארבעה נתבעים נוספים, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של מקרקעין מסוימים בכפר ירכא. התובע טען כי רכש את הזכויות בנכס בשנת 1963 ומאז החזיק בו ועיבד אותו. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל הימנעותו של התובע מלהוכיח קיומו של פגם כלשהו ברישום המקרקעין, בזכויותיו הקנייניות או בהחזקתו ועיבודו במקרקעין משנת 1963 ואילך. עוד טענו כי התביעה חסומה על פי חוק. בית המשפט הסכים עם הנאשמים בכל הסעיפים. נמצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח פגם כלשהו בהליך רישום המקרקעין או בזכויותיו בנכס. ההסכם שהציג התובע כראיה לרכישתו נמצא אותנטי בחלקו, אך גם היה רצוף סתירות ולא יכול היה לשמש ראיה להונאה או רישום לא תקין. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע לא החזיק ולא עיבד את הקרקע כפי שטען מאז שנת 1963; תצלומי אוויר ועדויות של עדי ראייה סתרו את טענותיו. עוד קבע בית המשפט כי התובע היה מודע להליכי הפשרה הנוגעים למקרקעין אך בחר שלא להשתתף, וטענתו כי עבד מחוץ לעיר בתקופה זו אינה אמינה. לבסוף, קבע בית המשפט כי תביעת התובע התיישנה לפי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, המונע ממחזיקים שאינם הבעלים הרשומים של מקרקעין מוסדרים לרכוש זכויות קנייניות. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בשום סעיף, נדחתה גם תביעתו לפיצויים. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ.