ת"א 69920/04

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בדבר תחולתו של סעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב על תרחיש מסוים. סעיף זה קובע כי אם לקוח משלם עבור עסקה באמצעות כרטיס אשראי, והתמורה תשולם 35 יום או יותר לאחר ביצוע העסקה, על המנפיק להפסיק לחייב את הלקוח אם הנכס שנרכש לא סופק והלקוח מבטל את העסקה. התובעים, שרכשו זכויות נופש, טענו כי הנכס לא נמסר כמובטח וביקשו לעצור את התשלומים בכרטיסי אשראי. עם זאת, הנתבעת, בהיותה מנפיקת כרטיס האשראי, טענה כי הנכס אכן סופק. בית המשפט בחן את הנסיבות ומצא כי התובעים קיבלו את זכויות הנופש המובטחות ויכלו לממש אותן. נפסק כי הנכס המוזכר בעסקה עומד בפני עצמו ואינו מותנה במכירת נכס אחר. כמו כן, בית המשפט קיבל את גרסת התובעים לאירועים שקדמו לרכישה והודה כי הודיעו לנתבעת על הביטול. עם זאת, השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הנתבעת בכך שהמשיכה לחייב את התובעים לאחר קבלת הודעת הביטול. עם זאת, מאחר שנקבע כי התובעים אכן חבים כלפי הנתבעת, לא נדרש החזר כספי. בסופו של דבר, התביעה נגד הנתבע נדחתה, והתובעים חויבו לשלם את הוצאות הנתבעת.