ת"א 33135-10-19

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בטענה כי הנתבע חייב לו כספים וחתם על שלושה שיקים כערב למלוא הסכום. הנתבע הכחיש כל קשר לצ'קים וטען כי חתימתו על השיקים זויפה. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. נמצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כי החתימות על השיקים אכן היו של הנתבע. השיחות המוקלטות בין התובע לנתבע לא היוו ראיה מספקת, שכן הודאות הנתבע לא היו מפורשות. זאת ועוד, תצהירו ועדותו של עד התובעת, מר פוזילוב, לא תמכו די הצורך בטענת התובע. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של התובע לאורך כל ההליך, לרבות הימנעותו מזימון עדים מכריעים וסירובו למנות מומחה מטעם בית המשפט לניתוח כתבי יד למרות הצעות בית המשפט. בנוסף, טענת התובע כי הנתבע עבד עם יודלה, החברה בה נעשה שימוש בצ'קים, לא הוכיחה כי השיקים נכתבו בפקודת הנתבעת. ככלל, ראיותיו והתנהלותו של התובע שחקו את גרסתו לאירועים, ובית המשפט הגיע למסקנה כי טענת הנתבע לזיוף נותרה בעינה. לגבי השיק השלישי מצא בית המשפט כי התובע לא הוכיח כי חתימת הנתבע הופיעה עליו כערב. טענות התובע כי הנתבע לא העלה טענות בדבר הפגמים בשיקים וכי יש לראות בו מחזיק ראוי לפי פקודת השטרות נדחו כבלתי רלוונטיות, שכן חתימה מזויפת הופכת את השיק לפסול. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח כי החתימות על השיקים היו של הנתבע, שאלת החזקה לא התעוררה. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך 11,500 ₪. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והעניקה להם זכות ערעור על ההחלטה.