ע"א 1994/09

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורה של עורכת דין שהתמחתה בתיקי תעבורה וביקשה לתבוע שכר טרחה מלקוחה. הלקוחה פנתה אליה בעקבות תאונת דרכים קטלנית, ועורכת הדין טענה כי הם סיכמו על שכר טרחה של 100 אלף שקל, שהלקוח סירב לכאורה לשלם במלואו. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב וקבע כי הצדדים הסכימו על שכר טרחה בסך 30,000 ₪, אשר שולם מיד. תביעתה של המערערת, שכללה 70,000 ₪ בתוספת ריבית, נדחתה בשל חוסר עקביות בעדויות שלה ושל עדיה, וכן בשל היעדר ראיות תומכות. השופטת סברה כי סביר שהמשיבה אינה מעוניינת לשלם מעבר לסכום המוסכם, במיוחד נוכח היעדר הסכם שכר טרחה בכתב. עוד ציינה השופטת כי עדותה של המערערת עצמה סותרת את כתב תביעתה באשר למועד שבו הוסכם על שכר הטרחה. גם הערעור, שטען כי ממצאי המהימנות של בית משפט קמא שגויים, נדחה, שכן השופט לא מצא עילה מוצדקת להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שהתבססה על בחינה מדוקדקת של הראיות ועדויות העדים. המערער חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב בגין הערעור.