תמ"ש 1550/09

תקציר

מדובר בתביעה שהגישה אישה גרושה, צ.נ., נגד בעלה לשעבר, א.נ., בנושאים כלכליים הקשורים לגירושיהם. האישה מבקשת מבית המשפט לפסוק בנושאים כלכליים שונים, לרבות חלוקת רכוש, מזונות ומזונות ילדים. לבני הזוג שלושה ילדים מנישואיהם. האישה תובעת גם את חמיה לשעבר, ג'.נ., אך בהמשך מבטלת את התביעה נגדו, שכן הוא מוותר על כל תביעה על הנכס המדובר. פסק הדין מפרט את נכסיהם של בני הזוג, ובהם מספר נכסים – דירה מקורית שהייתה בבעלות הבעל לפני הנישואין, דירה נוספת שנבנתה על הנכס המקורי, דירה שנרכשה במהלך הנישואין ובית שנרכש על ידי שני בני הזוג – שתי חברות, מכוניות וחשבונות בנק שונים של הבעל. בית המשפט קובע את מועד הכניסה לתוקף של הקרע הכלכלי בין בני הזוג כ-19.1.2009, מועד הגשת התביעה, למעט עניינים ספציפיים שבהם מתאים יותר מועד מוקדם יותר. פסק הדין מתווה את הבעלות בכל נכס, ובמקרים רבים מורה על חלוקת הנכסים בין בני הזוג. האישה מקבלת מחצית משווי הבית והדירה הנרכשת, ואילו הבעל מצווה להעביר את חלקו לאישה. הדירה המקורית שהייתה בבעלות הבעל לפני הנישואין אינה משותפת, אך האישה זכאית למחצית מעלות שיפוצה. היחידה הנוספת שנבנתה על קרקע הדירה המקורית היא בבעלות משותפת, והאישה זכאית למחצית משוויה, בניכוי שווי זכויות הבנייה של הבעל לפני הנישואין. באשר לדמי השכירות הנגבים מהנכסים, זכאית האישה למחצית דמי השכירות של הדירה שנרכשה מינואר 2009 ולמחצית דמי השכירות של הדירה המקורית מאותו מועד, למעט התקופה שבה הבעל כבר החל להפקיד את דמי השכירות בחשבון נפרד. עוד קובע פסק הדין כי הרכב הרשום על שם שני בני הזוג הוא בבעלות משותפת ומורה על מכירתו ועל חלוקת התמורה. הרכב הרשום על שם הבעל בלבד הוא רכושו, ואילו רכבה של האישה הוא שלה. מעבר לפנסיה ולזכויות הסוציאליות של בני הזוג, האישה זכאית למחצית מהפנסיה של הבעל מיום פסק הדין, ולמחצית מזכויותיו הפנסיוניות העתידיות, בהתאם לשנות הנישואין. הבעל זכאי למחצית הפנסיה של האישה בעת פרישתה, בניכוי שלוש שנים מתקופת הצבירה, כפי שעבד בשנים שקדמו לנישואין. בית הדין מחשב את שווי הזכויות הסוציאליות של שני בני הזוג ומורה לאישה לשלם לבעל את ההפרש בין ערכם, בניכוי שווי חשבון בנק אחד. גם שתי החברות של הבעל נדונות בפסק הדין. בית המשפט מורה לחלק את החברה החדשה שווה בשווה, ואילו החברה הוותיקה, שאין לה מוניטין עסקי, מוערכת והאישה זוכה במחצית משוויה. שמו האישי של הבעל וכושר השתכרותו אינם נחשבים לנכסים משותפים, שכן האישה לא הוכיחה את טענותיה בעניין זה. המטלטלין בבית בני הזוג יחולקו בעין, ואילו כל סחורה שנותרה שאינה בשימוש הקטינים תימכר והתמורה תחולק שווה בשווה. לבסוף, בית המשפט פוסק מזונות וקובע כי צרכיהם של שלושת הקטינים של בני הזוג יעמדו על 5,200 ₪ כל אחד, כולל צרכים חיוניים ולא חיוניים. הכנסתו החודשית של הבעל נקבעה על 34,000 ש"ח, ושל האישה על 17,000 ש"ח. הבעל חויב לשלם 4,300 שקל עבור כל קטין עד גיל 15 ו-3,460 שקל מגיל 15 ועד סוף התיכון. תשלומי המזונות ישולמו ביום הראשון של כל חודש. כמו כן חויב הבעל לשאת ב-67% מהוצאותיהם החריגות של הקטינים. הבעל נדרש לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 55,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין.