ע"ע 19533-10-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין קודם, אשר דחה את טענותיה של המבקשת נגד משרד הכלכלה והורה לה לשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. המבקשת, מזכירה לשעבר במשרד, ערערה על ההחלטה לפטר אותה ותבעה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ואפליה על רקע גיל, אך בית הדין האזורי דחה את טענותיה על סמך הראיות והעדויות שהוצגו. המבקשת טענה כי פיטוריה נבעו ממצבה הבריאותי ותפקודה הלקוי. בית הדין מצא כי הפיטורים היו מוצדקים בשל אי התאמתה ותפקודה הלקוי, וכי הדיון בעניינה היה כדין. באשר לטענת המבקשת כי מצבה הנפשי היה הסיבה האמיתית לפיטוריה, בית הדין לא מצא כל ראיה לכך וציין כי המבקשת לא העלתה סוגיה זו במהלך הדיון או בתלונתה הראשונית. בית המשפט דחה גם את טענותיה להתעללות ואפליה על רקע גילה, וקבע כי ההחלטה לפטר אותה נבעה אך ורק מתפקודה הלקוי. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע בגין הוצאות המשפט, אשר נדחתה. השופט קבע כי המבקשת לא הוכיחה סיכוי מספיק להצליח בערעורה כדי להצדיק עיכוב הליכים, שכן החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מנומקת היטב ומבוססת על הראיות. זאת ועוד, ההתחייבות הכספית המהותית וסכום ההוצאות הסביר שהוטל לא הצדיקו עיכוב תשלום, במיוחד בהתחשב בסכום התביעה של המבקש בסך 455,860 ₪. עוד ציינה השופטת כי מעמדה של המבקשת כפנסיונרית אינו פוטר אותה אוטומטית מתשלום שכר טרחה, וכי מאזן הנוחות אינו לטובת המבקש. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות הבקשה.