ב"ל 24232-12-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעות משנת 2015 ומשנת 2016 ולדחות גם את התביעות משנת 2020. הסיבות לפיטורים שונות בין השנים השונות. החל מהתביעה משנת 2015 מצא בית המשפט כי היא הוגשה מחוץ לפרק הזמן שנקבע, שהוא בתוך 12 חודשים מיום שליחת ההודעה על ההחלטה, כפי שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי לא קיבלו את מכתבי דרישת המסמכים ואת מכתב הדחייה שבא בעקבותיהם. עם זאת, הנתבעת הצליחה להוכיח כי המכתבים אכן נשלחו לכתובתה הרשומה של התובעת. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע מהסברו של התובע לאי מעקב אחר סטטוס בקשתם. בשל הגשת התביעה בטרם עת, נדחתה התביעה בשנת 2015. לגבי התביעה משנת 2016, בית המשפט קבע גם כי היא הוגשה מחוץ למסגרת הזמן הרגולטורית. הנתבעת הצליחה להוכיח כי מכתב דחייה ביחס לתביעה זו נשלח לאמו של התובע, שהייתה סבתו של הילד והאפוטרופוס החוקי שלו, בכתובתה הרשומה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעת בדבר אמיתות המכתבים ואי ההתאמה בכתובות. עוד טענו התובעים כי מדיניותה של הנתבעת שלא לקבל כל תביעה לקצבת ילדים ללא צו אפוטרופסות אינה ברורה, אך בית המשפט חלק על כך, תוך שהוא מציין פרטים בטופס התביעה וצו אפוטרופסות זמני. התובעים לא ביקשו הארכת מועד, ובית המשפט אינו יכול לעשות זאת באופן יזום. לפיכך, גם התביעה משנת 2016 נדחתה. בהתייחס לתביעה משנת 2020 ציין בית המשפט כי היא הפכה תיאורטית בעיקרה מאחר שהנתבעת אישרה את קבלת התביעה ואת הזכאות לקצבת ילדים בדיעבד. עם זאת, בית המשפט הצביע על סתירות בטענות הנתבע ועל כתובות שגויות בהן השתמשה הנתבעת בהתכתבויות עם התובעים. בסופו של דבר, התובעים קיבלו את קצבת הילדים המבוקשת, אם כי לא עבור מלוא התקופה הרטרואקטיבית שביקשו. גם התובעים טענו לאפליה, אך טענה זו לא נטענה באופן משכנע בכתבי הטענות. בית המשפט גם דחה את טענת התובעים כי הם מקבלים קצבת ילדים מאז לידת ילדיהם. בסופו של דבר נדחתה גם תביעת 2020, והנתבע חויב בהחזר הוצאות התובעים בסך 4,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.