רע"צ 12356-01-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ופוסק לטובת המשיבים. התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע לחוב היטל השבחה, הנובעת ממכירת נכס באמצעות כונס נכסים בהליך מימוש משכנתא. המבקשים, עירייה וועדה מקומית לתכנון ובניה, ביקשו לבטל את החלטת רשם ההוצאה לפועל, שהורה להם להנפיק למשיבים – כונס הנכסים והבנק – אישורים להעברת הבעלות בנכס ללא צורך בפירעון חוב היטל השבחה. השאלה המרכזית הייתה האם החוב, שנוצר לפני מינוי כונס הנכסים, צריך להיות מסולק על ידי קרן כינוס הנכסים. בית המשפט בחן את מועד יצירת החוב, ומצא כי הוא קדם לתקופת כינוס הנכסים, ולכן לא נחשב לחלק מהוצאות הכינוס . היא דנה בתחולתם של פסקי דין קודמים, ובראשם פרשת קצה, שקבעה כי דיני חדלות פירעון קודמים להוראות כלליות המחייבות פירעון חובות לרשויות מקומיות. עם זאת, המקרה הנוכחי, בהיותו הליך מימוש משכנתא שאינו קשור לחדלות פירעון, לא נפל בגדר הלכת קצה. בית המשפט שקל את עקרונות הצדק, היושר ודיני העשיית עושר, והגיע למסקנה כי הנושה המובטח – הבנק המשיב – הוא הנהנה העיקרי מתכניות ההשבחה ועליו לשאת בהיטל המקביל. מאחר שהליך מימוש המשכנתא החל עוד בטרם חלו דיני חדלות הפירעון, והחוב של הבנק עלה בהרבה על שווי הנכס, לא היה זה צודק להחצין את נטל התשלומים. לפיכך חויבה קופת הכינוס לשלם את היטל ההשבחה כתנאי מוקדם להעברת זכויות במקרקעין.