עת"מ 21623-02-11

תקציר

המועצה האזורית מטה יהודה דרשה מהעותרים לשלם ארנונה עבור הבתים שרכשו במתחם עין חמד. העותרים טענו כי אין לחייבם בתשלום מיסים בגין התקופות בהן לא התגוררו במקום, בשל חסמים משפטיים, תכנוניים ופיזיים. הבתים נרכשו למגורים אך יועדו למלונאות בלבד. הרוכשים היו מודעים לכך אך חשבו שיוכלו לשנות את הייעוד. הם לא הצליחו להשיג את ההיתרים הדרושים לשימוש בבתים למגורים ובסופו של דבר פונו. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם על העותרים לשלם ארנונה בגין התקופות בהן לא התגוררו בבתים. בית המשפט קבע כי הבתים אינם ראויים לשימוש משום שלא ניתן לחבר אותם לתשתיות ושירותים חיוניים בשל חסמים משפטיים ותכנוניים. לפיכך, אין לחייב את העותרים בארנונה בתקופות שלא התגוררו במקום. עם זאת, העותרים שהתגוררו בבתים לתקופות מסוימות יכלו להגיש בקשה לפטור מריבית וקנסות. בית המשפט הורה למועצה האזורית לשקול מחדש את החלטתה ולהעביר המלצה למשרד הפנים. העתירה התקבלה, והמועצה האזורית נדרשה לשלם לכל זוג עותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.