בג"צ 8262/03

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהגישה משפחתו של מחבל מתאבד נגד החלטת המפקד הצבאי להרוס את ביתם. העותרים טענו כי ההחלטה אינה מבוססת על הסדר משפטי כלשהו, וכי היא אינה מביאה בחשבון את חוסר מעורבותה או ידיעתה של המשפחה על תוכניותיו של בנם. עוד טענו כי ההחלטה נעדרת הצדקה מספקת, וביקשו צו מותנה שיחייב את המשיב לנמק את הבסיס המשפטי להחלטה. בית המשפט בחן את הטענות שהוצגו הן על ידי העותרים והן על ידי המדינה, תוך הכרה בפגם הפרוצדורלי בהליך קבלת ההחלטות, שלא עמד במסגרת החוקית הנדרשת. עם זאת, בית המשפט מצא כי פגם זה אינו שולל את תוקפה של ההחלטה עצמה, במיוחד בהתחשב בהזדמנות להתנגדות ולערעור שניתנה לעותרים. לגופה של עתירה קבע בית המשפט כי החלטת המפקד הצבאי התבססה על ראיות מוצקות שזיהו את המחבל המתאבד כבנו של העותר, שיצא מבית משפחתו לבצע את הפיגוע. אשר לנימוקי ההחלטה, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי הריסת בית המחבל יכולה לשמש אמצעי הרתעה, בהתבסס על הערכות גורמי הביטחון. בית המשפט הדגיש כי לא יתערב בשיקול דעתו של המפקד הצבאי, במיוחד לאור המצב הביטחוני הנוכחי. עוד צוין, כי אין די בטענת המשפחה לאי ידיעת תוכניותיו של בנם כדי להצדיק התערבות בהחלטת המשיב, במיוחד בהתחשב במעורבותו של הבן בפעילות טרור ובתפקידו של הבית כנקודת מוצא לביצוע הפיגוע. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה, בקובעו כי המפקד הצבאי פעל במסגרת סמכויותיו וכי ההחלטה הופעלה באופן סביר. פסק הדין הדגיש את החשיבות של קיום הליכים תקינים ומתן הצדקות להחלטות מסוג זה, אך במקרה ספציפי זה בית המשפט לא ראה עילה להתערבות. פסק הדין נחתם באישור דחיית העתירה, בהסכמה בין המשנה לנשיא והשופט א. א. לוי.