ב"ל 25697-07-17

תקציר

התובעת, שהייתה בהריון עם ילדה החמישי, תבעה מהנתבעת גמלת דמי שמירת הריון מהנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, במשך תקופה של שלושה חודשים במהלכם פעלה בהתאם להמלצות רופאיה להפסיק לעבוד עקב סימפיזוליזה. הנתבעת דחתה את תביעתה, מה שהוביל את התובעת להגיש תביעה. המחלוקת העיקרית הייתה האם עבודתה של התובעת מסכנת אותה או את עוברה, כנדרש בחוק הביטוח הלאומי לצורך אישור הגמלה. הצדדים הסכימו למנות מומחה רפואי שחוות דעתו תהיה מחייבת בהליך. שני מומחים מונו בזה אחר זה, ושניהם הגיעו למסקנה כי המסמכים הרפואיים של התובעת אינם מצביעים על מצב המסכן אותה או את עוברה. עם זאת, המומחה השני, פרופ' בייט, הותיר עמימות מסוימת בחוות דעתו, וקבע כי כאביו העז של התובע וקשיי ההליכה שלו "עלולים להוות בעקיפין סיכון". בית המשפט קיבל את טענת התובעת על יסוד עמימות זו, ופירש את חוות דעתו של פרופ' בייט לטובתה, מה גם שהנתבעת הסכימה לשלוח שאלה "היפותטית" למומחה בפסק דין קודם. עוד ציין בית המשפט כי חוות דעתו של פרופ' גולדשטיין הייתה מפורטת ומנומקת היטב, אך היא נתנה משקל רב יותר לקביעתו הגבולית של פרופ' בייט. לפיכך, הייתה התובעת זכאית לגמלת דמי שמירת הריון. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.