ת"א 1626-11-11

תקציר

התובע, שהוא אב לבן שנפטר, טוען כי נגרמו לו נזקים נפשיים כנפגע משני, ותובע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בטענה כי הוא עומד בתנאים שנקבעו בפסק דין אלסוחא. הנתבע אינו חולק כי התובע הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הבן או כי התובע היה עד לתוצאות המיידיות של התאונה. עם זאת, הנתבע טוען כי התובע לא עמד בתנאי הרביעי, המחייב קיומו של נזק נפשי ממשי כתוצאה מקרבת האירוע המזיק בזמן ובמקום. למרות שהמומחה שמונה על ידי בית המשפט מאשר כי התובע סובל מדיכאון כרוני, חומרת הדיכאון אינה פסיכוטית ואינה מצדיקה אשפוז. המומחה מעריך את נכותו של התובע בשיעור של 25%. בית המשפט קובע כי התובע לא הצליח להוכיח עד כמה נכותו משפיעה על תפקודו, ואף לא הוכיח את נזקיו הנטענים, וממילא לא הוכיח קשר סיבתי בין נזקיו הנטענים לבין נכותו הנפשית. זאת ועוד, חוסר אמינותו של התובע וחוסר העקביות בין תיאוריו לבין העובדות המוכחות בדבר יכולתו לעבוד ולהתפרנס, מעמידים בספק את גרסתו לאירועים. בית המשפט מגיע למסקנה כי התנאי הרביעי בפסק דין אלסוהא אינו מתקיים, ודוחה את התביעה למרות שהוא מכיר במצבו המצער של התובע. לאור הטרגדיות של התובע, בית המשפט מחליט שלא להורות על הוצאות.