עמ"ה 1013/01

תקציר

עניינו של פסק דין זה בשני ערעורי מס על שומות שהוציא המשיב לשנת המס 1997. הערעור הראשון, ע"א 1014/01, מתייחס לשומה שהוצאה למר משה גוטמן, והשני, ע"א 1013/01, מתייחס לשומה שהוצאה ללילך שיווק דלקים ושירותים בע"מ. הערעורים נובעים משורה של הסכמים שנעשו בשנת 1997, שהובילו להעברת כל הזכויות בשתי תחנות דלק - האחת ברחוב אילת בתל אביב והשנייה בשדרות בן צבי ביפו - מלילך שיווק דלקים ושירותים בע"מ לפז חברה נפט בע"מ. הסוגיות העיקריות שבמחלוקת הן השלכות המס של הסכמים אלה, בפרט לעניין סיווגם של תשלומים מסוימים שקיבלו המערערים, והטיפול המס בתשלום ששילמה אחת המערערות לחברה אחרת עמה הוא קשור. הסוגיה הראשונה נוגעת לסיווג התשלומים שקיבלו המערערים מחברת פז במסגרת ההסכמים למכירת תחנות הדלק. המערער גוטמן טען כי יש לסווג את התשלום שקיבל מחברת לילך שיווק דלקים ושירותים בע"מ כתמורה ממכירת מוניטין והחזרת פיקדון, ואילו המשיב טען כי יש לסווג את מלוא הסכום כרווח הון. בית המשפט קבע כי יש לסווג את התשלום שקיבל גוטמן מלילך כתמורה ממכירת מוניטין והחזרת הפיקדון, שכן אלה אכן היו התמורה לעסקה. המחלוקת השנייה נוגעת לסיווג התשלומים שקיבלה חברת לילך שיווק דלקים ושירותים בע"מ מחברת פז. המערערת טענה כי יש לסווג תשלומים אלה כתמורה ממכירת מוניטין, ואילו המשיב טען כי הם מהווים תמורה ממכירת זכות ולא מוניטין. בית המשפט מצא כי התשלומים שקיבלה לילך בגין מכירת תחנת הדלק בן צבי כללו תמורה בגין מכירת מוניטין, וכן בגין תניית אי תחרות ושירותי ייעוץ. עם זאת, בית המשפט קבע כי התשלומים בגין מכירת תחנת הדלק באילת לא נבעו ממכירת מוניטין, שכן הם נעדרים מאפיינים של עסקת מכר מוניטין. הסוגיה השלישית שבמחלוקת נוגעת להעברת כספים מחברת לילך שיווק דלקים ושירותים בע"מ לחברה האחות שלה, מרכז הגז. לילך טענה כי יש להכיר בהעברה זו כהוצאה לצרכי מס, ואילו המשיב סירב בטענה כי התשלום אינו עומד בדרישות להוצאות מוכרות לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה. בית המשפט הסכים עם המשיב בקובעו כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לקבוע כי התשלום היה הוצאה מוכרת וכי העברת הכספים הייתה עסקה מלאכותית שמטרתה התחמקות ממס. לאור ממצאים אלה, קיבל בית המשפט באופן חלקי את הערעורים. ערעור אזרחי מס' 1013/01 שהוגש על ידי לילך שיווק דלקים ושירותים בע"מ נדחה בעניין ההכרה בתשלום למרכז הגז כהוצאה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ונשללה האפשרות להחזיר את ההוצאות.