ה"פ 28307-06-19

תקציר

המבקש והמשיב חלוקים ביניהם באשר לחבות המס של המבקש, בפרט לעניין סיווג מכירה וניכוי הוצאות פחת. המחלוקת עברה כמה מקרים; תחילה פסק בית המשפט המחוזי לטובת המבקשת, והחליט שלא להטיל עליה קנס גירעון. המשיב ערער לבית המשפט העליון וזכה, מה שהוביל את בית המשפט המחוזי להפוך את החלטתו. לאחר מכן עתר המבקש לביטול קנס הגירעון, אך בית המשפט המחוזי מצא כי אין צורך להמשיך ולדון בנקודה זו. על פסק דין זה לא הוגש ערעור, והמשיב בחר שלא להטיל את הקנס. עם זאת, בעקבות החלטת בית המשפט העליון, ביקש המשיב להטיל שוב את הקנס, מה שהוביל את המבקש להגיש ערעור חדש. הטענות העיקריות שהעלה המשיב הן כי מערכת המס סומכת על דיווחי הנישום וכי הקנס משמש גורם מרתיע מפני התנהגות שאינה מצייתת; זהו הצד השני של המטבע של מערכת המס. עם זאת, השופט מצדד במבקש ומדגיש את עקרון הסופיות והכבוד לפסקי דין קודמים. מאחר שלא הוגש ערעור על עניין הקנס, עומדות ההחלטות הקודמות בעניינו. יתר על כן, בית המשפט המחוזי הצדיק את התנהלותו של המבקש, והקשה על הטלת קנס פתאום. השופטת מדגישה כי ייתכן שהתנהלותה של המבקשת הייתה בלתי סבירה, אך אין להטיל עליה סנקציה פעמיים בגין אותו עניין, במיוחד מבלי שניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה. לפיכך, הבקשה מתקבלת, והודעות החיוב בגין הקנס מבוטלות.