עת"מ 51556-10-20

תקציר

השופט פותח בהבהרת הסוגיה המרכזית: האם הלול של העותרים הוא גרסה משודרגת של לול ישן, או מבנה חדש לחלוטין. לשאלה זו יש משמעות בקביעה אם הלול טעון היתר בנייה, והאם יש להרוס אותו. במהלך הדיונים נקבע כי הלול הוא אכן מבנה חדש, בעל ממדים שונים מקודמו, וכי הוא נבנה ללא היתר הבנייה הנדרש. טענת העותרים להיפך, וקביעתם כי די בהיתר הבנייה משנת 2004, אינה נכונה. חוסר גילוי לב זה מצד העותרים הוא נושא משמעותי. הם לא פעלו בתום לב, וניסו להציג בפני המשיב עובדה מוגמרת. יתר על כן, העותרים רכשו תרנגולות נוספות מבלי לוודא כי בקשתם להגדלת המכסה תאושר, וזאת על אחריותם בלבד. זה לא נחשב התנהגות נאותה, ומדגים חוסר ידיים נקיות, וזו סיבה מספקת לדחות את בקשתם. בנוסף, השופט מציין כי לא נשללה מהעותרים זכות טיעון, שכן בקשתם טופלה כמו מאות אחרות, וניתנה להם תשובה בכתב המנמקת את הדחייה. גם טענת האפליה כלפי מגדלים אחרים אינה משכנעת, שכן המשיב סיפק הבחנות תקפות בין מקרים אלה לבין אלה של העותרים. גם טענות אחרות, כמו הטענה לתוספת של 20% בהיתר, ברישיון העסק ובמכסת הביצים, אינן קשורות למצב הנוכחי, שבו הלול פועל שלא כדין ללא היתר. באשר לבקשה לצו ביניים מציינת השופטת כי העותרים גרמו לעיכוב משלהם, וכל הפסד כספי אינו בלתי הפיך. מתן צו המניעה עלול להוות תקדים בעייתי, ולפגוע ביכולתה של המשיבה להסדיר את ענף הלולים. בסופו של דבר, הבקשה אינה עומדת בדרישות לצו ביניים, במיוחד בהתחשב בהיעדר ניקיון כפיים של העותרים, ועל כן היא נדחית. השופט בוחר שלא להטיל הוצאות על העותרים, אלא ישקול אותן בתום ההליך.