ת"פ 15012-03-09

תקציר

הנאשמת נסעה לביתה בעת שנקלעה לתאונה קטלנית; הוכח כי היא הייתה שיכורה באותה עת, עם רמת אלכוהול בדם של 70 מיליגרם לכל 100 מיליליטר, שהיא מעל הגבול החוקי. למרות פגמים פרוצדורליים בתהליך דגימת הדם, בית המשפט מקבל כי היא נלקחה מהנאשם על פי הנוהל הנכון. ההגנה טענה כי תמרורים מבלבלים גרמו לתאונה, אך השופט חלק על כך וקבע כי הנאשמת לא הייתה צריכה להיות בנתיב בו נסעה, בהתבסס על הכיוון אליו נסעה. היה גם אזכור של כפייה, כאשר הנאשמת טענה שהיא אולצה לנהוג, אך השופט ראה בשיחה שהובילה לכך היסוס רגעי ולא כפייה. על סמך ממצאים אלה הרשיע השופט את הנאשם בהריגה ובנהיגה בשכרות, המהווה גם עבירה של חבלה חמורה כתוצאה מהתאונה. היסוד הנפשי לאישום ההריגה מתקיים, לדברי השופטת, בעצם המעשה של נהיגה תחת השפעה, היוצר חזקה כי הנאשמת הייתה מודעת לסכנות שבמעשיה. הטענה החלופית לאישום בגרימת מוות ברשלנות נדחתה.