ו"ע 59018-11-21

תקציר

הערעור מתייחס למיסוי דירת יוקרה במס שבח ונסוב סביב פרשנות סעיף 49א(א1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה). השאלה היא האם "סכום התקרה" הנזכר בסעיף נקבע ביחס למוכר או לדירה. המערערים, בעלים משותפים של דירת יוקרה, טוענים כי כל מוכר זכאי לפטור עד למלוא סכום התקרה, ואילו המשיב (מינהל מיסוי מקרקעין) טוען כי תקרת הפטור נקבעת ביחס לשווי המכירה של הדירה, כך שכל מוכר זכאי רק לחלקו היחסי בתקרה. בית המשפט בחן את לשונו, ההיסטוריה החקיקתית שלו ותכליתו של החוק. לשון החוק אמנם תומכת במידת מה בעמדת המערערים, אך ההיסטוריה החקיקתית מעורפלת, ותכלית החוק, שהיא חברתית, מצביעה על כך שתקרת הפטור צריכה להיות קשורה לשווי הדירה ולא למוכר. עם זאת, מאחר שלשונו ותכליתו של החוק אינן תומכות באופן חד משמעי בעמדת המשיב, ולאור הכלל כי פרשנויות צריכות להיטיב עם הנישום, קיבל בית המשפט את הערעור וקבע כי תקרת הפטור היא אישית לכל מוכר. משכך, זכאי כל מערער לפטור עד למלוא סכום התקרה הקבועה בחוק. הואיל והמחלוקת נגעה לסוגיה משפטית, חויב המשיב לשלם למערערים הוצאות בסך 30,000 ₪.