בג"צ 5494/09

תקציר

העותר, נפגע תקיפה איבה, ביקש להיות מוכר כנכה בשל נכות נפשית פוסט טראומטית, אך נדחה על ידי ועדות רפואיות ועררים לפי חוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה. הוא טען כי החלטות הוועדות אינן מבוססות על שיטות אבחון כלשהן וביקש להנחות אותן לפעול בשיטת ה-DSM או ה-ICD. המוסד לביטוח לאומי ושר העבודה והרווחה השיבו כי יש לדחות את העתירה מאחר שהיא חולקת במהותה על החלטות בתי הדין לעבודה, שכבר מוצו, והחלטות הוועדות סבירות. בית הדין הסכים וציין כי טענות העותרת נדונו ונדחו על ידי בתי הדין לעבודה, והעתירה הנוכחית, שהוגשה כעתירה ציבורית, היא ניסיון לעקוף את ההליך המשפטי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העתירה נעדרת תשתית עובדתית ואינה עומדת באמות המידה לדיון בעניינים תיאורטיים. לפיכך, היא נדחתה. עם זאת, בשל נסיבותיו הייחודיות של העותר, לא נפסקו הוצאות.