ע"פ 191/05

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על סיווגם של אוטובוס, משאית ועגלה שהונחו על חלקת אדמה. המערערת טענה כי כלי רכב אלה, שהיו ניידים במקורם, אינם צריכים להיחשב כמבנים על פי החוק, שכן הם הוצבו באופן זמני על הקרקע ולא חוברו לשירותים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הפרשנות המרחיבה של המונח "בניין" כהגדרתו בחוק התכנון והבניה. על פי הראיות שהוצגו בבית המשפט, כלי הרכב שהו בחלקת האדמה במשך מספר חודשים, לא היו להם רישוי נדרש, ושימשו למעשה למגורים, עם חיבור לחשמל ולאנטנת טלוויזיה. על יסוד עובדות אלה קבעה השופטת כי נכסים אלה מהווים מבנים לפי חוק התכנון והבניה, תוך שימוש במבחנים הסובייקטיביים והאובייקטיביים להערכת קביעותם. זאת ועוד, דחה בית המשפט את בקשת המערער לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי, וקבע כי יש לבצעו בהקדם, בתוך 10 ימים. החלטת השופטים חיזקה את הפרשנות המרחיבה למונח "בניין" והדגישה את ביצועו המיידי של צו ההריסה, תוך דחיית הערעור ואישרו את פסק דינו של בית משפט קמא.