בש"פ 1131/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על צו מעצר שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. המערער הואשם בשני סעיפים של ניסיון רצח, החזקת נשק וירי באזור מגורים. סעיפי האישום נובעים משלושה אירועים נפרדים בהם היו מעורבים המערער והמתלונן, סייף דענא. על פי כתב האישום, המערער ביקש לנקום בדאנא לאחר ויכוח בו נורה ונפצע אחיו של המערער. באירוע הראשון פיתה המערער לכאורה את דענא להגיע למקום חשוך בשועפאט, שם ארבו לו שלושה רעולי פנים. המערער נכח בעת תקיפה זו. באירוע השני ירה המערער חמש יריות לעבר דלתה של דענא. האירוע השלישי התרחש למחרת, כאשר המערער, בעודו רעול פנים, ירה לעבר דענא שישב ברכבו של דודו. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה למעצר עד למשפט, ומצא ראיות מספיקות לכאורה נגד המערער. בית המשפט ביסס את החלטתו על הודאותיו של המערער, על דברי המתלונן הקושרים אותו לירי ועל עדויות עדים נוספים. בית המשפט שקל גם את עברו הפלילי של המערער, שכלל עבירות נשק ועונשי מאסר, והגיע למסקנה כי אין מקום לחלופת מעצר. טענות המערער בערעור ביקשו לקעקע את כוחן של הראיות הנסיבתיות והדגישו את האפשרות שחשוד נוסף, אשרף, היה מעורב באירוע השלישי. בא כוח המערער הדגיש סתירות בגרסאות העדים והציע מעצר בית כחלופה מעשית למעצר. לאחר שבחן את הראיות והטענות, קבע השופט כי אמנם קיימות סתירות ובעיות מהימנות, אך מכלול הראיות מהווה סיכוי סביר שהמערער יימצא אשם. השופט הדגיש כי הליכי המעצר לא אפשרו בחינה מעמיקה של מהימנות וכי הסתירות בעדויות אינן מהותיות דיין כדי להפריך את הראיות לכאורה. נוכח ראיות מוצקות לכאורה הקושרות את המערער לשני האירועים הראשונים וראיות מסוימות הקושרות אותו לשלישי, השופט לא ראה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. השופט ציין גם את זכותו של המערער להגיש בקשה לדיון חוזר ככל שהמשפט מתקדם ומתבררת בהירות לגבי מהימנותם של עדים. לפיכך נדחה הערעור על צו המעצר.