ת"א 38209-06-20

תקציר

התובעים, רוכשי דירה, תבעו את הנתבע, הקבלן, בגין ליקויים בדירה ומסירתה באיחור. התובעים תבעו פיצוי בסך 115,000 ₪ בגין תיקון הליקויים, ואילו הנתבעת טענה כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לעשות כן. בית המשפט קבע כי התובעים אכן לא נתנו לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים וכי יש להפחית את התביעה בגין רכיב זה. בית המשפט מינה מומחה שהעריך את עלות התיקונים ב-48,438 שקל כולל מע"מ. מאחר שלא ניתנה לנתבעת הזדמנות לבצע את התיקונים, יש להפחית סכום זה במחצית לסך של 20,700 ₪ בתוספת מע"מ, והנתבע חויב לשלם סכום זה. התובעים תבעו גם הוצאות מומחים, דיור רזרבי והוצאות הובלה, אך בית המשפט לא מצא סיבה לפסוק פיצוי בגין אלה מאחר שהמומחה לא ראה בהם צורך, והתובעים זנחו טענה זו בסיכומיהם. בגין עוגמת נפש פסק בית המשפט לתובעים 3,000 ₪, סכום נמוך בהרבה מ-30,000 ₪ הנתבעים, בשל אופיים המינורי של הפגמים ואי הוכחת ליקוי ממשי על ידי התובעים. באשר לאיחור במסירה, הדירה נמסרה למעלה מחודשיים לאחר המועד החוזי שנקבע בהסכם המכר. בית המשפט מצא כי התובעים הסכימו לדחייה עד מרץ 2020 בשל שינויים שביקשו בדירה. בנוסף, תקופת חסד של 60 יום שנקבעה בהסכם משמעותה כי יש לספור את מועד המסירה החל מיום 1 במרץ 2020. הדירה נמסרה ביום 16.4.2020, כך שהנתבע איחר בחודש וחצי. עם זאת, התובעים לא הביאו כל ראיה בדבר דמי שכירות של דירה דומה באזור בתקופת האיחור, הנדרשת לצורך קביעת פיצוי סטטוטורי. לפיכך, נדחתה התביעה לפיצוי סטטוטורי בגין איחור במסירה. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 39,164 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, וכן חלק יחסי משכר טרחת התובעים.