בש"א 6378/96

תקציר

בית המשפט החליט לעכב את ביצוע פסק הדין המורה למבקש לשלם למשיב סכום השווה כיום ל-2.5 מיליון שקל. החלטה זו התקבלה על יסוד בקשת שיהוי, בהתחשב בטיעונים שהוצגו ובסיכויי הצלחת הערעור. דחייתו הראשונית של הבקשה על ידי בית משפט קמא התבססה על היעדר נימוקי ערעור משכנעים ועל הקושי להשיב את המצב על כנו. עם זאת, השופט שנתן את פסק הדין, השופט ד' פפר, שמע את בקשת השיהוי והכיר במצב הלא שגרתי של בחינה מחדש של פסק הדין שלהם. הם הדגישו כי הנמקתו של בית משפט קמא אינה צריכה להוות גורם מכריע בהערכת פוטנציאל ההצלחה של הערעור. לאחר ששוכנע כי קיימות טענות מהותיות הראויות לדיון בערעור, הגיע השופט פפר למסקנה כי חששותיו של המבקש מפני אי יכולת להשיב תשלומים ששולמו למשיב מבוססים היטב, במיוחד בהתחשב במעמדו הבלתי פעיל של המשיב ובהיעדר בעלי מניות. לפיכך, ניתן עיכוב ביצוע חלקי המגביל את הסכום ל-1,250,000 ₪, לא כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות במעמדה של המבקשת כחברה עירונית בבעלות עיריית הרצליה, תוך הבטחת תשלום מיידי של יתרת הסכום במידה והערעור לא יצלח. לא נדרשה ערבות לסכום המעוכב.