בר"ע 48331-05-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על שתי תביעות משפטיות נפרדות שהגיש עובד נגד מעסיק. התביעה הראשונה, שנדחתה, נבעה מיחסי העבודה ונגעה לסוגיות הקשורות לשכר כגון גמול שעות נוספות. התביעה השנייה, שבגינה ביקשה המבקשת לפטר, נגעה לזכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה. ההחלטה קובעת, כי מאחר שעילות התביעה המונחות ביסוד שתי התביעות שונות, אין צורך שהמשיב יקבל רשות לבקש סעדים נפרדים. השופט מנמק זאת בכך שהוראות תקנה 26 לתקנות בתי הדין מתמקדות בהכללת כל הסעדים הנובעים מעילת תביעה אחת בתובענה אחת. במקרה דנן, מאחר ששתי התביעות נובעות מעילות תביעה נפרדות - יחסי העבודה וסיומם - אין המשיבה נדרשת לבקש רשות לפצל את הסעדים ביניהם. לפיכך, הבקשה לדחייה על הסף של התביעה השנייה נדחית לגופה. משכך, נדחית גם בקשת רשות הערעור, שכן השופט מחליט מבלי להידרש לשמוע את תשובת המשיב כי התיק אינו עומד בקריטריונים לערעור. ההחלטה מתקבלת מתוך אינטרס להימנע מפיצול דיונים, הנתפס כבזבוז משאבים שיפוטיים ועלול להוביל להחלטות סותרות. עוד מציינת השופטת כי מאחר שלא הוגשה בקשה להוצאות, לא יהיה צו להוצאות בגין בקשה זו. פסקה מקיפה זו מתמצתת את עיקרי פסק הדין, לרבות המסגרת הרגולטורית, נימוקי השופט וההחלטות הסופיות שהתקבלו.