עמ"נ 32992-08-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת מס רכוש, ובפרט בסיווגם של שלושה נכסים המשמשים למכוני שטיפת רכב, המצוי בתחום אחריותן של הרשויות המקומיות. המחלוקת נסובה סביב הסיווג הראוי של נכסים אלה, שכן שיעורי המס שלהם נקבעים לפי סוג, שימוש ומיקום. הנכסים המדוברים סווגו בתחילה כ"מבנים המשמשים לעסקים", אך הבעלים ערער על סיווג מחדש, בטענה שיש לסווג אותם כ"מלאכת יד", ששיעור המס בה נמוך יותר. בית המשפט, בהסכמתו עם המערערת, מציין כי תקנות הסדרי משק המדינה מספקות דוגמאות לסיווגי נכסים, אך אינן מגדירות אותם באופן מקיף. מכיוון שמכון שטיפת הרכב אינו מתאים בצורה מסודרת לאף אחת מהקטגוריות שהוגדרו מראש, על בית המשפט לפרש את התקנות כדי לקבוע את הסיווג המתאים. בכך הם מסתמכים על תקדימים משפטיים קודמים, ובפרט על פרשת אליהו זוהר, שהתוותה את המאפיינים המבדילים בין מלאכה לשירותים. על פי תקדים זה, מלאכות כרוכות במתן שירותים מקצועיים פרטניים ללקוחות ומאופיינות בעבודת כפיים מיומנת של עובדים ועובדי כפיים מקצועיים. בית המשפט מגיע למסקנה כי אופיים של מכוני שטיפת מכוניות תואם יותר את מאפייני המלאכה מאשר את השירותים. משכך, הערעור לגופו של עניין, ויש לסווגם מחדש את הנכסים כמלאכת יד, דבר שיביא להפחתת הארנונה למערערת. החלטה זו מתבססת על קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר, שנותרו בעינן. משכך, הערעור מתקבל, הסיווג משתנה למלאכה, והמשיב מחויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למערער. ההחלטה תינתן בהעדר הצדדים, והערבות תוחזר למערערת.