רע"א 1436/90

תקציר

במחלוקת משפטית הנוגעת לניכויי מס ערך מוסף (מע"מ), אישר בית המשפט העליון החלטה המחייבת את חברת גיורא ארד חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ להוכיח את זכאותה לניכוי מע"מ, וקבע כי נטל השכנוע מוטל על המערערת. המקרה נבע מהסכם שבו החברה הייתה מעורבת בעסקאות נדל"ן שנויות במחלוקת בין רשויות המס. השופט לוין הבהיר כי הכללים הפרוצדורליים מטילים בדרך כלל את נטל ההוכחה על התובע, שעליו ליזום את הצגת הראיות. בית המשפט הבחין בין נטל השכנוע, הנותר קבוע, לבין נטל הבאת ראיות, העשוי לעבור במהלך המשפט. בערעורי מס, המערער, הדומה לתובע, מחויב להוכיח את תביעתו בשל חלקו בערעור על החלטת מס מוסמכת. בית המשפט סבר כי גם אם מתעוררות סוגיות מס מהותיות, האחריות הפרוצדורלית מתיישבת עם ההנחה המשפטית הכללית כי המערערים על הפעלת סמכות כדין נושאים בנטל הראייתי. בנוסף, בית המשפט התייחס לסעיף 83(ד) לחוק מע"מ, והסביר כי הוראה זו חלה דווקא כאשר הדוחות אינם נתמכים בפנקסי חשבונות המנוהלים כדין, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאחר שהסוגיה שבמחלוקת אינה נוגעת להיבטים העובדתיים או החשבונאיים של הרשומות, הדין הפרוצדורלי הכללי גובר, ומטיל את הנטל על המערער. למרות טענות חזקות של המערערת בדבר כוונת המחוקק, לא מצא בית המשפט סיבה משכנעת לסטות מנורמות פרוצדורליות מבוססות, ובסופו של דבר דחה את הערעור ופסק הוצאות למשיב.