עב"ל 18559-07-10

תקציר

שלושה ערעורים נדונו יחד, והעלו את השאלה הנפוצה האם ניתן לאשר הלוואה במסגרת הסכם ניידות לרכישת מושב בטיחות נשלף לאנשים עם מוגבלות בניידות שאין להם רישיון נהיגה בתוקף. ההסכם המדובר, בין המוסד לביטוח לאומי לבין מדינת ישראל, נועד להקל על ניידותם של מוגבלים בניידות באמצעות מתן הטבות כגון הלוואות לרכישת רכב ואבזרים מיוחדים. המושב הנשלף המדובר נועד לאפשר לאנשים להיכנס ולצאת מכלי רכב בנוחות ובבטחה, והמכון הרפואי לבטיחות בדרכים המליץ עליו לכל שלושת המערערים. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי סירב לממן את הרכישה, בנימוק של השלכות תקציביות ובטענה כי המושב אינו מהווה "כיסא גלגלים" כהגדרתו בהסכם. הגדרת "כיסא גלגלים" לא הוזכרה במפורש בהסכם או בחוקים הרלוונטיים, אך בית המשפט פירש אותה על פי משמעותה היומיומית ופרשנותה המקצועית, שתאמה את הערכת המכון הרפואי. זאת ועוד, הפרשנות המצמצמת שביקש המוסד לביטוח לאומי לא התיישבה עם תכלית ההסכם. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי המערערים זכאים לקבל הלוואות לרכישת המושבים הנשלפים המומלצים, והמוסד לביטוח לאומי חויב ליישם את החלטות המוסד הרפואי לבטיחות בדרכים. המכון נדרש לשאת גם בהוצאות המערערים, וכל מקרה עתידי יהיה כפוף לשיקול דעתו המקצועי של המכון ולתנאי הסכם הניידות.