ב"ל 2104/06

תקציר

השאלה במקרה זה היא פרשנותו של סעיף בחוק הביטוח הלאומי, ובפרט סעיף 84א(ב)(3), המתייחס לדרישות להכרה בטינטון, רעש תמידי באוזניים, כפגיעה בעבודה. הסעיף קובע כי טינטון ניתן לפיצוי אם, בין היתר, הפגיעה בתפקוד שנגרמה כתוצאה ממנו חייבה בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, המתועדות ברשומה רפואית. התובע, מהנדס ועובד מעבדה שנחשף לרעש מזיק בעבודה, סבל מטנטון ומירידה בשמיעה. היא ביקשה הכרה מהנאשם, הגוף האחראי לקביעת פגיעות בעבודה, כי תנאיה קשורים לעבודה. הנתבעת דחתה תחילה את תביעתה אך בעקבות תביעה הסכימה לשקול אותה מחדש. בסופו של דבר, הם הכירו בליקוי השמיעה שלה כקשור לעבודה, אך שוב דחו את טענת הטינטון, תוך שהם מצטטים את הסעיף הנ"ל. התובעת טענה כי פגישותיה הרפואיות המרובות היוו בקשות חוזרות ונשנות לטיפול. בית המשפט הסכים עם התובעת, וקבע כי גם אם הפניה לטיפול או בדיקה באה בעקבות תלונה ראשונית, כל טיפול או בדיקה עוקבת מהווים בקשה חדשה וחוזרת, שכן מטופלים יכולים לבחור שלא להגיע לטיפולי המשך. בית המשפט צירף גם רשומה רפואית שנערכה לאחר תביעתה הראשונית של התובעת, וציין כי החוק מחייב עיון בכל הרישומים העומדים לרשות הנתבע בעת קבלת ההחלטה. משמעות פסק הדין היא שלא ניתן לדחות את טענת הטנטון של התובע מהטעמים שצוינו על ידי הנתבע. כעת על הנתבע לשקול מחדש את התביעה, ואם לא קיימות סיבות אחרות לדחייה, להכיר בה כפגיעה בעבודה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין. פסק דין זה מבהיר את זכויותיהם של המבוטחים על פי הדין הרלוונטי, אשר, כפי שציין בית המשפט, אינו ברור לחלוטין. לכל צד הזכות לערער על פסק הדין.