פש"ר 11535-08-13

תקציר

בית המשפט החליט כי ההסכם למכירת דירה בין החייב למר ביטון, מיום 15.9.2011, מבוטל. ההסכם הנוסף מיום 13.9.2011, המשעבד את הדירה למר ביטון, נותר על כנו, והדירה נשארת בידי החייב. בית המשפט העליון העניק גם סעד זמני, האוסר על מימוש נכסים כלשהם המעורבים בתיק עד לקבלת החלטה סופית. אין חולק כי מר ביטון החזיק בדירה החל מנובמבר 2012 וכי שווי השכירות ההוגן עומד על 9,000 ₪ לחודש. בית המשפט קיבל גם את התחשיב שהציג בא כוחו של מר ביטון לגבי החוב המגיע לו, שמסתכם ב-4,764,426 שקל, שכן הנאמן לא הציג כל חישוב חלופי. בית המשפט קבע כי תשלום חוב המשכנתא על הדירה על ידי מר ביטון תקף וכי שווי הדירה אכן נמוך מהחוב המובטח בשעבוד. מכיוון שהחלטת בית המשפט העליון למעשה מקפיאה את המצב, ושווי החוב עולה על שווי הדירה, לבית המשפט יש שיקול דעת כיצד לנהוג. לפיכך, הדירה תישאר ברשותו של מר ביטון, אך הוא נדרש להפקיד את הכנסות השכירות בסך 9,000 ₪ לחודש החל ממועד הבקשה לקופת בית המשפט. החלטה זו מתקבלת בהתאם לצו הסעד הזמני של בית המשפט העליון, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.