ס"ע 7068-09-10

תקציר

התובעים, שהם עובדים פלסטינים, הגישו תביעה נגד שני נתבעים: זריכאת והקבלן הראשי, שלטענתם הוא מעסיקם בפועל. הקבלן הראשי, לעומת זאת, טוען כי זריקאת הוא זה שהעסיק את התובעים. השופט פוסק לטובת הנתבע וקובע כי התובעים לא הוכיחו כי זריקאת היה מעסיקם. השופט קובע כי הצהרות הקבלן הראשי לרשויות, כמו גם האישורים ותלושי השכר שהונפקו על שם הקבלן, מעבירים את נטל ההוכחה לנתבע. השופט מגיע למסקנה כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת העסקתה של זריקאת את התובעים. יתר על כן, השופטת מוצאת כי טענות התובעים לפיטורים שלא כדין אינן מוצדקות בשל חוסר עקביות ובעיות אמינות בעדוותיהם. השופטת בוחנת גם את היקף עבודתם של התובעים ומגיעה למסקנה כי דוחות שירות התעסוקה משקפים נאמנה את היקף עבודתם המשתנה. לפיכך, תביעות התובעים לפיצוי בגין הפרשות קצרות לפנסיה ופדיון חופשה נדחות מאחר שהנתבעת הפרישה כספים למטרות אלה. השופט דוחה גם את התביעה לפדיון ימי מחלה בשל היעדר בסיס משפטי. עם זאת, השופט מעניק לתובעים דמי הבראה, המחושבים על פי אופי המשרה החלקית של תפקידם. לבסוף, דוחה השופט את תביעתו של מר ג'ריפה לשכר עבור ימי עבודה בחודשים אפריל ומאי 2009, שכן הרישומים מצביעים על כך שהוא לא עבד אצל הנתבעת בתקופה זו. לכל תובע נפסק שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪, והוא שומר לעצמו את הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.