ב"ל 54339-03-20

תקציר

התובע, נהג משאית, הגיש תביעה נגד מעסיקיו לשעבר, בטענה כי לא סיפקו לו כיסא מתאים, כנדרש בחוק למי שנוהג מספר שעות ביום בדרכים משובשות. תצהירו ועדותו של התובע היו מעורפלים ביותר, ולא פירטו את מיקומם או נתיבי משלוחיו, ואת האתרים שבהם פרק סחורה. טענותיו על נהיגה של 6-8 שעות ביום בדרכי עפר לא היו משכנעות ונחשבו להגזמות, שכן הן חסרות פירוט ולא נתמכות בראיות. הוא לא היה מסוגל לספק פרטים ברורים על אופי עבודתו, על מיקומם של המפעלים או בתי האריזה שבהם ביקר, או על המסלולים שבהם נסע. הערכתו לנהוג עד 17 שעות ביום נתפסה כבלתי סבירה, וטענותיו בנוגע לזמן הנהיגה בכבישים משובשים לא היו עקביות וחסרות אמינות. עדותו של מר אבשלומוב, עד מטעם התובעת, סתרה את גרסותיו של התובע עצמו, ופגעה עוד יותר באמינותם. מר אייגר, עד מטעם ההגנה, מסר עדות עקבית ורהוטה, המבוססת על ניסיונו האישי ועל הידע שלו על העבודה שנעשתה על ידי התובע ונהגים אחרים. הוא העריך את זמני הנסיעה הקצרים בכבישים לא קונבנציונליים, בניגוד לטענות התובע. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, וטענתו כי נהג פרקי זמן משמעותיים בדרכים משובשות במהלך יום עבודתו לא הייתה משכנעת. כתוצאה מכך, תביעתו נדחתה.