ע"פ 127/76

תקציר

בית המשפט העליון פסק בעניין קבילותה של הודאה כראיה בתיק רצח. ההודאה ניתנה על ידי המערער, שהורשע בגרימת מותה בכוונה תחילה של רחל הלר, ונידון למאסר עולם על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. השופטים החליטו כי ההודאה ניתנה מרצון, ולכן היא קבילה כראיה, שכן היא לא הושגה באמצעים פסולים שיש בהם כדי לשלול את רצונו החופשי של המערער. עוד קבעו השופטים, כי ההודאה עצמה מעידה על כך שהיא ניתנה מרצון, מתוך אשמתו של המערער והצורך להקל על מצפונו, וכי מיוזמתו של המערער לכתוב חלק ממנה בכתב יד עולה כי היא ניתנה שלא מרצון. יתר על כן, קבעו השופטים כי אי-חוקיות המעצר ואי-שמירת תיעוד החקירה אינם פוסלים את ההודאה. השופטים הסכימו כי ההודאה אכן ניתנה מרצונו החופשי של המערער ואישרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.