עש"א 42708-12-21

תקציר

הערעור מערער על עיצום כספי בסך 296,400 ₪ שהוטל על המערערת על ידי המשיב מכוח חוק הגנת הצרכן. העונש הוטל בגין עבירות הקשורות לעסקי הנדל"ן של המערערת, ובפרט בגין אי גילוי כי מקרקעין שפורסמו למכירה על ידי המערערת אינם זמינים לבנייה, ובגין הטעיית צרכנים לגבי מעמדם של פרויקטים מסוימים בתחום הנדל"ן. המערערת טענה כי יש לבטל או להפחית את העונשים בשל טעויות פרוצדורליות, התנהלות בלתי סבירה מצד המשיב וקיומה של טענת הגנה לפי חוק הגנת הצרכן. בית המשפט מצא כי המערערת אכן ביצעה את ההפרות שפורטו על ידי המשיב. באשר להפרת אי הגילוי, קבע בית המשפט כי המערערת לא מסרה מידע נאות לצרכנים בשלב הפרסום, וכי טענת ההגנה לפי סעיף 4 לחוק אינה חלה שכן המידע לא היה ידוע לצרכנים בעת הפרסום. באשר לאישום המרמה, בחן בית המשפט כל פרויקט ומצא כי מצגי המערערת בנוגע לסטטוס הפרויקטים היו מטעים. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר טעויות פרוצדורליות והתנהלות בלתי סבירה של המשיב, וקבע כי המשיבה פעלה במסגרת שיקול דעתה וכי חלוף הזמן אינו מצדיק את ביטול העונשים. עוד קבע בית המשפט כי מדובר בהפרות נפרדות ורבות, ועל כן העיצום הכספי שהוטל בגין כל הפרה היה מוצדק. לבסוף, בית המשפט לא מצא טעם להפחית את הסנקציות מעבר להפחתה של 20% שכבר ניתנה על ידי המשיב, שכן המערערת לא הוכיחה די הצורך צעדים שננקטו כדי למנוע הפרות נוספות. משכך, דחה בית המשפט את הערעור, אך בהתחשב בזמן שחלף מאז ביצוע ההפרות, הורה למשיב לשלם הוצאות בסך 8,000 ₪ בלבד.