ה"פ 15417-06-15

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לזכותו של בנק לממש משכון על נכס מבלי להיות כפוף לזכויות המבקשים, הטוענים כי שכרו את הנכס האמור והשקיעו סכום ניכר בשיפוצו. לטענת המבקשים, זכותם להשכיר את הנכס, הניתנת להארכה עד שמונה שנים, גוברת על זכותו של הבנק לממש את המשכון. עוד הם טוענים כי יש להם זכות סירוב ראשונה לרכוש את הנכס, שהוענקה להם בהסכם השכירות. הבנק, לעומת זאת, טוען כי זכויות המבקשים מנוגדות לתנאי המשכון הרשום ולכן בטלות. בנוסף, הבנק טוען כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב ולא ביצעו בדיקת נאותות טרם ההתקשרות בהסכם השכירות, וכי זכויותיו שלו, בהיותן קודמות בזמן, גוברות. השופט בוחן בקפידה את הראיות והעדויות, בהתחשב בנסיבות המקרה. נקבע כי המבקשים לא פעלו בתום לב, לאחר שלא ערכו כל חקירה משמעותית של מצב הזכויות בנכס למרות אופיים החריג של תנאי השכירות והסכומים הניכרים שהושקעו. השופט מוצא כי זכויות הבנק, הרשומות הן ברשם המשכון והן ברשות מקרקעי ישראל, עדיפות על זכויות המבקשים על פי דיני עסקאות סותרות. יתר על כן, השופט אינו משתכנע מטענת המבקשים בדבר השקעה משמעותית בנכס, ומוצא כי ראיותיהם אינן מספיקות. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת הבנק, דוחה את תביעת המבקשים ומורה להם לשלם לבנק את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של הבנק, בסך 75 אלף שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.