ע"ע 183/99

תקציר

במקרה של זכאות לפנסיה של עובד מדינה, שתי נשים, סנדה וענת, ערערו על זכויותיהן לקצבת שאירים לאחר מותו של סיני אהרון, שניהל מערכת יחסים עם שתיהן. סנדה, שהייתה נשואה לסיני כשלושים שנה, חתמה על הסכם גירושין, אך הם מעולם לא סיכמו סופית את הגירושין. ענת חיה עם סיני כידועה בציבור שלו למעלה משנתיים. הממונה על הגמלאות הכחיש תחילה את שתי הטענות: סנדה הוגדרה כמי שעברה "פרידה קבועה" מסיני, מה שהופך אותה לבלתי זכאית לפי סעיף 38(ג) לחוק שירות המדינה (גמלאות), וענת לא עמדה בדרישת החיים המשותפים לשלוש שנים כדי להיות זכאית לפנסיה לפי סעיף 28(א)(1). ערעור לבית הדין האזורי לעבודה נדחה, מה שהוביל לערעור נוסף. בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובתה של סנדה בשל היעדר ראיות חותכות לפירוד קבוע וכוונת החוק לספק לה ביטוח לאומי, שיאפשר לה לקבל את קצבת הניצולים. ערעורה של ענת נדחה מאחר שלא עמדה בדרישת שלוש השנים; עם זאת, היא הייתה זכאית למענק לפי סעיף 37 משום שלא הייתה זכאית רק בשל אילוצי זמן. חובתה הקודמת של סנדה לשלם הוצאות משפט בוטלה, והנציב חויב לשלם הוצאות לשתי הנשים. פסק הדין הכיר במורכבות בהערכת הלגיטימיות של מערכות יחסים לפנסיה, והדגיש את חשיבותה של פרשנות סטטוטורית העולה בקנה אחד עם מטרות הביטוח הלאומי.