ת"צ 2327-02-14

תקציר

המבקש ביקש לאשר תובענה ייצוגית נגד העירייה, בטענה כי לעירייה אין בסיס חוקי לגבות ארנונה על מרפסות שאינן מקורות. המבקש טען כי פעולת העירייה הפרה את חוקי הארנונה והרחיבה שלא כדין את בסיס המס. העירייה הודתה כי צו הארנונה משנת 2010 כלל בטעות מרפסות שאינן מקורות, אך ציינה כי הדבר לא יושם, למעט מקרים בודדים שבהם שימשו המרפסות לצורכי עסקים. עוד טענה העירייה כי יש לדחות את התביעה הייצוגית בשל היעדר קבוצה גדולה מספיק, שכן רק שישה שמאי חויבו בגין מרפסות שאינן מקורות. בית המשפט בחן את הנסיבות ושקל את מספר חברי הקבוצה, אופי הנישומים והנזק הנטען. נמצא כי הקבוצה מנתה לא יותר משישה חברים, שזהותם הייתה ידועה, וכי סכומי הפיצויים הפוטנציאליים לא היו גבוהים. בית המשפט הגיע למסקנה כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון המחלוקת, מה גם שהעירייה לא גבתה בדרך כלל מיסים עבור מרפסות שאינן מקורות. לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחתה, שכן היא לא עמדה בדרישות לפי סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות. בנוסף, בית המשפט מצא כי המבקש לא הוכיח די הצורך את קיומה של קבוצה רחבה יותר שחויבה בגין שטחים בנויים אחרים שאינם מקורים.