רע"א 1626/19

תקציר

התיק נסוב סביב סמכותו של בורר כאשר צד אינו מציית להוראות בדבר תשלום שכר טרחת הבורר. לאחר שבחן את הבקשה, החליט בית המשפט לדחות את הערעור לגופו של עניין. הסוגיה המרכזית שנדונה הייתה האם בורר יכול לדחות תביעה אם הייתה אי עמידה בתשלום שכר טרחה ללא סיבה מוצדקת. על פי חוק הבוררות, סמכויות הבורר כוללות הוראה על הוצאות, ואם מתעלמים מצווים, אפשרות לדחיית תביעות, בדומה לסמכויות בית משפט (כלל 122 לסדר הדין האזרחי). נטען כי אי תשלום שכר טרחה משפיע על התנהלות הבוררות באופן משמעותי כמו אי גילוי מסמכים או מענה לשאלונים. סמכותו של הבורר הופעלה בעקבות התראות והארכות מרובות שהוצעו למבקש, אשר בסופו של דבר לא הפקיד את הערבות הנדרשת. המבקש לא הצליח לעמוד בהתחייבויות כספיות עקב הפסקת פעילותו, אך ניתנו תזכורות והזדמנויות מתמשכות. ההחלטה הסופית ראתה את אי עמידתו של המבקש, ונתנה תוקף לפעולותיו של הבורר. בית המשפט דחה את הבקשה וחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪, בהסכמת השופטים עמית וסולברג.