רבני 1436729/01

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית הדין הרבני האזורי באריאל האוסרת על המערערת לעזוב את עירה הנוכחית עם בנותיה הקטינות. הטענה העיקרית היא כי לבית הדין הרבני לא הייתה סמכות ליתן את הצו, שכן הסכם הגירושין בין הצדדים קבע כי לבית המשפט לענייני משפחה תהיה סמכות שיפוט בלעדית בכל תביעה עתידית בעניין הילדים. בית הדין הרבני דחה את בקשת המערערת לבטל את הצו מבלי לבקש תגובה מהמשיב. ערכאת הערעור מסכימה כי היה על בית הדין הרבני לבקש תגובה מהמשיב. עם זאת, מאחר ששני הצדדים נשמעו במהלך הליך הערעור, בית המשפט יבחן את ההחלטה לגופה. ערכאת הערעור מוצאת כי סמכותו של בית הדין הרבני בעניין הילדים יכולה להתבסס רק על הסכמת הצדדים. היא מבהירה כי תניית שיפוט בהסכם הגירושין אינה יכולה לשלול סמכות של בית משפט המוקנית לו בדין, אך במקרה זה היא אינה יוצרת סמכות שיפוט במקום שלא קיימת. בית המשפט מסביר כי הסעיף המדובר אינו מחייב ואינו מקנה סמכות בלעדית לבית המשפט לענייני משפחה, מה גם שענייני הילדים לא נכרכו בתביעת הגירושין. ערכאת הערעור קובעת כי התנהלותה של המערערת במהלך ההליך, לרבות הימנעותה מהעלאת טענת חוסר הסמכות קודם לכן, אינה יכולה להיחשב כהסכמה לסמכותו של בית הדין הרבני. היא מדגישה כי טענת חוסר הסמכות אינה מושתקת רק משום שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, מה גם שמדובר בבקשות ביניים ולא התקיימו דיונים פרונטליים. בית המשפט מגיע למסקנה כי לבית הדין הרבני אין סמכות מהותית בעניין הילדים, הנתונה לבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, מתוך הכרה בצורך בהחלטות דחופות הנוגעות לטובת הילדים, בית הדין לעררים מורה כי החלטות בית הדין הרבני יעמדו בתוקפן למשך חמישה חודשים החל מיום 14.6.23 או עד למתן החלטות בית המשפט לענייני משפחה בעצמו. ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.