בר"ע 35858-09-12

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין מינוי מומחה רפואי בתיק שעניינו הכרה בתביעת לקות שמיעה לפי חוק הביטוח הלאומי. בית הדין לעבודה מינה מומחה רפואי שיבחן האם כושר השמיעה של המבקש פחת ב-20 דציבלים לפחות בשתי אוזניו, כנדרש בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, ביקש המבקש למנות מומחה אחר, בטענה כי חוות הדעת הראשונית של המומחה הייתה מוטה משום שהתבססה על ידע פרטי. המומחה, כדי להצדיק את העדפתו לבדיקת שמיעה אחת על פני אחרת, הפנה להיכרותו האישית עם הבודק ממכון קולות, שערך את בדיקת השמיעה השנייה. בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקשת, מה שהוביל את המבקשת להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בהחלטתו הכיר בית הדין הארצי לעבודה במעמדם המיוחד של מומחים רפואיים שמונו על ידי בתי הדין לעבודה כיועצים רפואיים. מצופה ממומחים אלה למלא תפקיד ציבורי בעל אופי מעין שיפוטי, המחייב אותם לבסס את מסקנותיהם רק על עובדות שהם רשאים לשקול, קרי ראיות רפואיות או טענות בתחום מומחיותם. בית המשפט הדגיש כי חל איסור על מומחים לעשות שימוש במידע חיצוני המהווה ידע פרטי שהצדדים אינם יכולים להתייחס אליו. בעוד שהעדפת המומחה למבחן השמיעה השני התבססה על ידע מקצועי, בית המשפט מצא כי ההצדקה להעדפה זו, שהתייחסה להיכרותו האישית של המומחה, יצרה קושי. בית המשפט הסביר כי מהימנותם ורקעם של המכון והבודק אינם ברורים, והעמיד בספק את יושרה של חוות הדעת ואת מראית העין של הצדק. בעקבות זאת קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור והורה על מינוי מומחה רפואי נוסף. בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על מראית עין של צדק בהליכים משפטיים, ובפרט בהסתמכות על חוות דעת מומחים, והגיע למסקנה כי הסתמכותו של המומחה על ידע פרטי, ולו כשיקול משני, פוגעת בטוהר חוות הדעת. בהחלטה הודגש כי ניגוד עניינים שכזה אינו יכול להתיישב עם תפקידו הציבורי של המומחה. לפיכך, היה צורך למנות מומחה אחר שיבטיח את ההגינות ותפיסת ההגינות בהליך המשפטי.