ע"ע 3501-10-11

תקציר

המשיב הלווה למערער כספים פעמיים, ואילו המערער הודה רק בהלוואה אחת וטען כי פרע אותה במלואה. בית המשפט מצא כי רישומי המשיב היו מדויקים, והמערערת פרעה רק את ההלוואה הראשונה והייתה לה יתרת חוב על ההלוואה השנייה. הערעור על דחיית פירעון ההלוואה נדחה. כן חויב המערער לשלם עבור בית דפוס, לבצע עבודות פרטיות ולהחזיר טלפון נייד, דבר שגם עליו דחה בית המשפט את הערעור, שכן ממצאי בית המשפט המחוזי התבססו על הראיות והעדויות. באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, טען המערער כי פוטר, ואילו המשיב הצהיר כי המערער התפטר. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, והסכים כי התפטרותו של המערער נבעה מנסיבות מיוחדות והוא לא נדרש לתת הודעה מוקדמת או לשלם פיצוי בגינה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התפטרותו של המערער התרחשה בעדנה דריתחה, ובני ביקש ממנו לחזור לעבודה, אך המערער סירב, מה שהוביל להתפטרותו. לגבי התביעה שכנגד בעניין דמי הבראה, קיבל בית המשפט באופן חלקי את הערעור. המערערת הייתה זכאית להפרשי דמי הבראה בסך 1,590 ₪ במקום 318 ₪ שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. גם התביעה לפדיון חופשה נדחתה, שכן בית המשפט הסתמך על תלושי השכר שהוגשו כראיה על ידי המשיב. הערעור התקבל באופן חלקי, ולא ניתן צו להוצאות, לאור הצלחתו החלקית של הערעור. ההחלטה התקבלה ב-18.12.14.