ת"פ 50074-03-13

תקציר

בית המשפט קבע את קבילותם של צילומי מצלמות אבטחה – חזותיים וקוליים כאחד – כראיה בתיק פלילי. בתיעוד המדובר תועד ויכוח בין המתלונן לנאשם לפני אירוע דקירה לכאורה. ההגנה ביקשה לדחות את הראיה בטענה שהיא הושגה באמצעות האזנת סתר ואינה עומדת בתנאי הקבילות הטכנית. באשר לרכיב השמע, הסכים בית המשפט עם ההגנה כי מדובר בהאזנת סתר, שכן המדינה לא הוכיחה כי ההקלטה נעשתה בהסכמת המעורבים. עם זאת, בית המשפט קבע כי הרכיב החזותי אינו עולה כדי האזנת סתר. בעוד שתקשורת אנושית כוללת צורות ביטוי שונות מעבר לדיבור, בית המשפט פירש את המונח "דיבור" בחוק האזנות הסתר כפשוטו, למעט מחוות גופניות אינטואיטיביות שאינן חלק ממערכת שפה סימבולית. יתר על כן, בית המשפט הקל את הכללים הנוקשים של קבילות טכנית, בהתחשב בכך שהמתלוננת העידה על הסרט, מה שהופך את הנושא לבעל משקל ולא לקבילות. המדינה ביקשה גם להכשיר בדיעבד את הקלטת השמע, דבר שבית המשפט דחה מאחר שהמדינה לא הצליחה להוכיח שהצורך בחשיפת האמת גובר על הצורך בהגנה על הפרטיות. בית המשפט הכיר בחשיבות העבירה, אך לא השתכנע בחיוניותה של ראיית השמע, מה גם שהראיות החזותיות כבר היו קבילות. לפיכך, הצילומים החזותיים נחשבו קבילים, בעוד הקלטת השמע לא נכללה. החלטה זו, מיום 02/03/2014, סימנה את סיום הדיון בקבילות הראיות.