ע"פ 566/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהרשיעה את הנאשמים בהפרת סעיפים 18 ו-43 לחוק ההגבלים העסקיים בגין התקשרות בהסכם כובל בלתי רשום. בית המשפט העליון קבע כי בתיקים פליליים, על התביעה להוכיח את כל יסודות העבירה, לרבות יסודות שליליים, מעבר לספק סביר. במקרה דנן, נטל השכנוע בדבר אי רישום ההסדר הכובל מוטל על התביעה. בית המשפט מצא כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות לאי רישום, ולא ניתן לפרש את התנהלות הנאשמים במהלך החקירה והמשפט כהודאה באי רישום. יתר על כן, המודעות שפורסמו ברשומות בדבר הסדרים כובלים לא נחשבו ראיה מספקת, שכן לא היו הודעות מחייבות מבחינה משפטית. בית המשפט העליון קיבל את ערעור הנאשמים, זיכה אותם והחזיר על כנו את פסק הדין הראשוני של בית משפט השלום לזיכוי. השופט אלון והשופט לוין הסכימו עם פסק דינו של השופט אשר, כאשר לוין הוסיף הערה בנוגע לפרסומים הרשמיים.