בש"א 1949/06

תקציר

מדינת ישראל ביקשה לקיים דיון בדלתיים סגורות ולאסור פרסום בעניינו של משיב הטוען כי "עונה" על ידי המדינה. הבקשה מתבססת על הפגיעה האפשרית בביטחון המדינה ועל הצורך להגן על זהותם של אנשי השב"כ שיעידו, וכן על האפשרות ששימוע פומבי עלול להפחיד עדים מלהעיד באופן חופשי. הבקשה נתמכת בתעודת סודיות שהונפקה על ידי שר הביטחון. בתגובה טוען המשיב כי ההליך צריך להיות פתוח לציבור שכן הוא אינו נופל תחת הוראות חוק בתי המשפט, וכי הפגיעה הנטענת בביטחון המדינה עולה על הנזק הנגרם מפגיעה בעקרון הפומביות. בית המשפט, לאחר שיקול דעת מעמיק, מסכים עם עמדת המדינה. נקבע כי קיום שימוע ציבורי אכן עלול לחשוף את זהותם של אנשי שב"כ בהווה ובעבר ולחשוף אותם לסכנה, תוך סיכון בחשיפת מידע מסווג. בית המשפט מכיר בעיקרון החוקתי של פומביות בהליכים משפטיים, אך מכיר בכך שיש לאזן אותו עם זכויות ואינטרסים אחרים, לרבות שיקולי ביטחון המדינה. מאחר ששר הביטחון הוציא תעודת סודיות, ובהתחשב בחוק השב"כ ותקנותיו, מגיע בית המשפט למסקנה כי בקשת המדינה לקיים דיון בדלתיים סגורות מוצדקת בנסיבות העניין. יתר על כן, נחה דעתו של בית המשפט כי יש צורך בדיון בדלתיים סגורות כדי להבטיח את זכותה של המדינה למשפט הוגן, שכן אי היענות לבקשה עלולה לגרום לכך שהמדינה תישלל מעדים וראיות חיוניים. בית המשפט מדגיש את חשיבותו של עקרון הפומביות בהליכים משפטיים, אך במקרה דנן דומה כי הדאגה לביטחון המדינה ולשלומם של אנשי השב"כ גוברת על טענות המשיב. לפיכך, פסק הדין הוא לטובת המדינה, והדיונים יתקיימו בדלתיים סגורות, עם צו איסור פרסום על כל ההליכים הקשורים לתיק העיקרי. המשיב חויב לשלם 2,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.