ה"פ 29834-12-09

תקציר

בית המשפט קבע כי לא ניתן לבטל הקלה, או זכות קדימה, הרשומה על פיסת מקרקעין רק משום שלא נעשה בה שימוש. התובעת, בעלת הדירה המשועבדת – הנכס נשוא ההקלה – היא בעלת זכויות במקרקעין מזה עשרות שנים. הנתבעים הם בעלי הדירה הדומיננטית – הנכס הנהנה מההקלה, המקנה להם זכות מעבר במקרקעין של התובעת. התובע טען כי יש לבטל את ההקלה בשל אי שימוש, וכי חוסר השימוש היה אובייקטיבי ומצדיק את חוסר המעש שלו במשך שנים רבות. הנתבעים רכשו את הדירה הדומיננטית לפני מספר שנים, ובכוונתם לפתח אותה, מה שיביא לשימוש ראשון בהקלה. בית המשפט מצא כי טענת התובע אינה מוצדקת, שכן השימוש הצפוי בהקלה היה הסיבה האמיתית לבקשת הביטול, ומניעת ההקלה עולה כדי חוסר תום לב מצד התובע. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי יש להורות על ביטול זכות ההקלה, שהיא זכות קניינית, בנסיבות מצומצמות ביותר, שכן היא מהווה פגיעה בזכות הקניין של הדייר הדומיננטי. מאחר שהנזק שנגרם מקיום ההקלה לתובע היה נמוך משמעותית מהנזק שייגרם לנתבעים מביטולה, החליט בית המשפט שלא לבקשת התובע. בית המשפט מתח ביקורת על הנתבעים על כך שניסו להשפיע על פסק הדין בכך שהחלו באופן חד צדדי בבנייה בשטחם, אך בסופו של דבר הכריע לטובת הנתבעים. התובע חויב לפצות את הנתבעים על חלקם בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, בעוד שכל שאר ההוצאות יישאו על כל אחד מהצדדים.