ב"ל 29139-08-20

תקציר

התיק נסוב סביב דחיית תביעתו של לבן עמוס (התובע) לדמי אבטלה על ידי פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) בשל תקופת זכאות שלא הושלמה. התובע עבד במקביל במספר תפקידים עד אוגוסט 2019, אז נפגע בתאונת עבודה וקיבל דמי פגיעה עד נובמבר 2019. הוא חזר לעבודה בנובמבר והמשיך לעבוד עד ינואר 2020. בתקופה זו עבד גם בחברה שבשליטתו. בחודש מרץ 2020 עבד התובע כמפקח בוועדת הבחירות לכנסת ולאחר מכן הגיש בקשה לדמי אבטלה, אשר נדחתה בשל אי עמידתו בתקופת האכשרה הנדרשת של 12 חודשים. התובע טען כי יש לראות בעבודתו במהלך מערכת הבחירות "סיום העסקה", המזכה אותו בהטבות לפי חוק הקורונה. עם זאת, הנתבעת טענה כי מעמדו התעסוקתי של התובע אינו מזכה אותו בתקופת הזכאות המקוצרת. בית הדין פסק לטובת הנתבעת, בקובעו כי יום עבודה חד פעמי של התובעת בתקופת הבחירות אינו מהווה "סיום העסקה" כהגדרתו בחוק הקורונה. כמו כן, מאחר שלא שולמו דמי ביטוח אבטלה בגין עבודה זו, התובע לא היה מבוטח מפני אבטלה לתקופה זו. בית המשפט פירש את תכליתו החברתית של חוק הקורונה כחלה רק על מי שאיבדו את מקום עבודתם במהלך המגפה, מה שלא היה עניינו של התובע. לפיכך נדחתה התביעה, מה שחיזק את הדרישה להשלים את תקופת הזכאות הרגילה לדמי אבטלה בת 12 חודשים.