ת"א 1864/06

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של הסכם שנחתם בין המל"ל לבין נתבעים רבים, לרבות חברות ביטוח, בדבר פיצוי נפגעי תאונות דרכים. ההסכם קובע כי הנתבעים יפצו את המל"ל על כל תשלום שיבוצע לנפגעים, בריבית ספציפית במקרה של עיכוב בתשלומים. התובעת, המל"ל, טענה כי הנתבעים לא עמדו במועדים המוסכמים ודרשה תשלומי ריבית ושכר טרחת עורך דין. הנתבעים טענו כי קיימת מחלוקת אמיתית על החבות והריבית צריכה להצטבר רק ממועד פסק הדין. בנוסף, הם טענו כי הריבית המוסכמת אינה ריבית הפיגורים אלא ריבית קבועה כאמור בהסכם. בית המשפט פסק לטובת המל"ל בשני הסעיפים. נפסק כי הנתבעים היו חייבים לשלם את הריבית כפי שנקבעה בהסכם עם קבלת מכתב הדרישה, ללא קשר למחלוקת על החבות. כמו כן, הריבית המרבית הנזכרת בהסכם פורשה כשיעור הגבוה ביותר החל, אשר על פי חוק פסיקת הריבית המתוקן כולל ריבית פיגורים. כך, המל"ל זכאי לקבל ריבית בשיעור הנתבע, שהוא הריבית המקסימלית בתוספת 20% כפי שהוסכם. עוד קבע בית המשפט כי המל"ל זכאי לשכר טרחת עורך דין, ודחה את טענת הנתבעים כי המל"ל מיהר שלא לצורך להגיש את טענותיו. פסק הדין מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם למל"ל ריבית בהתאם לתנאי ההסכם ותוספת של 11% כולל מע"מ מהסכום הכולל החייב בו כשכר טרחת עורך דין. פסיקה זו מחזקת את סופיות ופשטות ההסכם, ומעודדת צדדים לפתור סכסוכים ביעילות.