עפמ"ק 46058-02-19

תקציר

בבואו לדון בתיק, קיבל בית המשפט את הערעור הנוגע לצו ההריסה המנהלי. מטרתם של צווים אלה היא לתת מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ולמנוע קביעת עובדות בשטח, כפי שנדון בפסקי דין קודמים כמו מדינת ישראל נ' עמאר חאג' יחיא. הביקורת השיפוטית על צווים אלה היא מצומצמת, ושומרת על חזקת תקינות מינהלית אלא אם כן הוכחו פגמים פרוצדורליים חמורים. המקרה לא עסק בעקרונות משפטיים חדשים או בשינויים מכוח תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה, שעדיין מתיר ביטול צווים רק אם הבנייה הייתה חוקית או מיותרת כדי למנוע עובדה מוגמרת. המערער טען כי היה מקום לשקול תכניות עתידיות כמו תכנית מס' 30013, אך בית המשפט לא מצא חובה חוקית לכלול מידע תכנוני עתידי היפותטי בתהליך קבלת ההחלטות להוצאת צווי הריסה. הרעיון של עיכוב ביצוע נחשב ישים רק במקרים חריגים, שבהם היתר בנייה קרוב. בנוסף, טענות בדבר חסרונות פרוצדורליים ונטל הוכחה לא נמצאו מספיקות כדי לסכל את הצו. בעקבות זאת החליט בית המשפט לקיים את צו ההריסה והורה על ביצועו החל מה-7 באפריל 2019.