רע"א 2589/23

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט בחן בקשה לצד פסקי דין הן של בית המשפט המחוזי והן של בית משפט השלום, ובסופו של דבר החליט לדחות את הבקשה מבלי להיזקק לתגובת המשיב. עיקר העניין סובב סביב הדרישה מתובע לצרף חוות דעת מומחה רפואי לכתב התביעות במקרים של "עניינים ברפואה", כגון רשלנות רפואית. דרישה זו עומדת בניגוד לתחומים אחרים בהם אין צורך בחוות דעת מומחה בשלב ההגשה הראשוני. יש לציין כי צורך זה נובע מהצורך לבסס טענות של רשלנות וסיבתיות, החיוניות בתביעות לנזקים חמורים שנגרמו עקב רשלנות רפואית לכאורה. עם זאת, בתי המשפט יכולים לפטור צדדים מהגשת חוות דעת כזו במצבים חריגים, אם כי הדבר נדיר בשל חוסר העקביות שלה עם שיטת המשפט האדברסרית. המבקש במקרה זה לא צירף חוות דעת רפואית ולא הגיש בקשה לפטור, מה שגרם לבית המשפט המחוזי לאפשר לו לתקן מחדל זה עד למועד מאוחר יותר. היא עשתה זאת גם ללא בקשת פטור פורמלית, תוך הדגשת סמכות שיקול הדעת של בית המשפט לפי תקנה 87(ד) ליזום תיקונים פרוצדורליים. פסק הדין הבהיר כי פטורים או תיקונים כאלה צריכים להיות מעוגנים בנסיבות מיוחדות, וחזר ואישר כי בית המשפט יכול לאפשר הליך הוגן ללא תלות בבקשות הצדדים. ככלל, בית המשפט לא מצא כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובכך דחה את הערעור וקבע כי ניתן להמשיך בטענות המבקש בהגשה נכונה של חוות דעת רפואית.