ת"א 8377/06

תקציר

התובע, חאלד עליאן, תבע פסק דין המצהיר כי יש לו זכות בעלות על חלקת אדמה בירושלים וזכות להירשם כבעליה, בעקבות רכישה שביצע אביו בשנת 1994. הקרקע רשומה כיום על שמו של עבדאללה עיזאת אל-מוגרבי, שהלך לעולמו בשנת 1999, והנתבעים הם יורשיו. הנתבעים מכרו את הקרקע לצד שלישי, נסאסרה איוב (נאשם 4), בשנת 2006. התובע ביקש הצהרה כי העסקה משנת 1994 גוברת על זו משנת 2006, בהתאם להוראות חוק המקרקעין. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי המכירה משנת 1994 הייתה התחייבות תקפה לביצוע עסקה במקרקעין, בהתבסס על ייפוי כוח המאשר את המכירה וראיות למעשיו הבאים של התובע כבעלים של הקרקע. הנתבעים לא הציגו כל ראיה נגדית משכנעת, וטענתם כי חתימת המוכר על ייפוי הכוח משנת 1994 זויפה נדחתה על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט. זאת ועוד, השופט קבע כי העסקה משנת 2006 לא עמדה בדרישת תום הלב, שכן הרוכש השני, הנתבע מס' 4, התעלם מסימנים ברורים לחזקתה וזכויותיה של התובעת בקרקע. חזקתו של התובע הייתה גלויה, והנתבעת מס' 4 בחרה להתקשר במכירה למרות סימנים אלה. בנוסף, הנסיבות סביב העסקה ב-2006 היו מסתוריות, עם מסמכים מרכזיים חסרים, ועדויותיהם של המעורבים היו סתמיות וחסרות פרטים. כתוצאה מכך, הכריז בית המשפט על התובע כבעלים החוקיים של הקרקע והורה לנתבעים לשלם שכר טרחת עורך דינו והוצאות משפט. פסק הדין אישר את עדיפותה של העסקה משנת 1994 על פני העסקה משנת 2006, והבטיח את זכותה של התובעת להירשם כבעלת הקרקע.